 |
|
 |
| חדש חדש חדש |
|
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
עמוד 1 מתוך 1
הוספת הודעה חדשה
 |
 |
 |
![]() |
 |
פורומים
פורום שחזור גלגולים ומסע הנשמה
הנשמה היא מי שאנחנו- מי שאנחנו באמת. היא הזהות האותנטית והעמוקה שלנו, שניתנת לחשיפה, גילוי וידיעה כאשר אנו בשלים לכך.
זאת אינה פריבילגיה "רוחנית" לדעת את עצמנו כנשמות, אלא יסוד בסיסי ומהותי לחיים, אשר בזמן שהוא מתעורר, מאפשר לנו לדעת מי אנחנו במובן הישיר ביותר, מאפשר לנו להתחיל לחיות את מה שנועדנו לו מלכתחילה, לקחת אחריות על גורלנו ויעודינו, ועל חלקנו ב'תוכנית הגדולה'.
ישנם דרכים רבות "להרגיש", לדעת או לחלץ את הנשמה, לתת לה להתבטא. אחת מהדרכים היא שחזור גלגולים- תרפיה רבת עוצמה אשר מאפשרת לנו לנוע אל תוך שורש דפוסים והטבעות שנוצרו בעבר- בין אם בחיים אלה, או בין אם בחיים קודמים- לחיות אותם מחדש ולשחרר אותם, כך שאנו הופכים לבעלי ידיעה לתכלית וההקשר של אותם אירועים.
חיים בין גלגולים- המימד של עולם הנשמות, לשם הן חוזרות שוב ושוב לאחר סיומה של כל תקופת חיים, מעבדות את האירועים, מתרפאות, לומדות, ובוחרות על פי האתגרים שיועדו להן את תקופת החיים הבאה.
בפורום אני מזמינה אתכם, לעסוק באופן חווייתי, עמוק ורציני, בשאלות פילוסופיות ורוחניות לגבי תקפות הנשמה, תכליתה ודרכה. ההזמנה היא לעורר דיונים מעניינים ומשמעותיים בשאלות כגון: "מהו מוות?" "מה הוא מעורר בנו?" "האם הנשמה נצחית?" "כיצד אנו יכולים לדעת אותה?"
מראש אני רוצה לציין שאיני "קוראת" גלגולים, ועל כן שאלות בסגנון "איפה ומי הייתי ומה עשיתי...." לא ייענו. כן אשמח לעזור למי שיהיה מעוניין לגלות זאת בעצמו.
באהבה,

הלה אשחר |
|
 |
אומרים שבמימד הנשמה אין זמן. אין עבר, הווה עתיד. אומרים להתמקד בהווה, אך גם ההווה הוא לא המציאות האולטימטיבית, הוא רק שער אל המציאות שמעבר לזמן. כשחושבים על זה, עולה האפשרות שהנשמה חווה את כל הגלגולים שלה בו-זמנית בצורה כלשהי. וכך, כשאנחנו משנים משהו בהווה, אנחנו יכולים לשנות את העבר והעתיד יחד עם ההווה, כי הכל חטיבה אחת. זה מעניין, כי מצד אחד, נראה שהנשמה עדיין לא חוותה/למדה את הגלגולים והשיעורים העתידיים שלה, אך מצד שני, אין זמן, וכל הפוטנציאלים של כל הזמנים תמיד קיימים. אני מאמינה שיש אפשרות לעבוד גם עם גלגולים עתידיים פוטנציאליים.
אשמח אם מישהו יוכל להתייחס לגבי איך הוא/היא רואים את הנושא.
תודה :-) |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 8:48 22/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
הי הילה,
אני מבינה היום שהנשמה "זוכרת" חוויות מהעבר ומבטאת אותם בחיים הנוכחיים שלי, ואני תוהה מדוע דווקא ההכרה בנצחיותה של הנשמה נשכחת מאיתנו... מדוע נדרשת מאיתנו חקירה כה מעמיקה כדי להיזכר מי היינו בגלגולים קודמים ולשם מה אנו חווים את חיינו הנוכחיים? |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 21:19 17/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
|
| 10:04 19/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
סליחה שבכל פעם יוצאות לי שתי כותרות...עניינים טכניים של המערכת
למה אנחנו לא זוכרים את נצחיותה של הנשמה? אני חושבת שהשאלה המקדימה היא למה אנחנו לא זוכרים את עצמנו כנשמה? כי אין ספק שברגע שאנו מכירים בעצמיותינו האמיתית כנשמות- אנו גם מכירים את טבעינו הנצחי.
זה לא דבר של מה בכך להיזכר בטבענו האלוהי. אנחנו כל כך רגילים להילכד בצורה ולהזדהות איתה, כלומר עם הגוף, ואיתו עם כל "השק"; שם, מקצוע, מגדר, כל מה שנקרא "אישיות". כך שזה לוקח לנו עידנים ואינספור התנסויות ומאבקים לדעת את עצמה מעבר לצורה, כמהות אלוהית וחסרת מגבלה.
אז את בטח שואלת: מדוע זה כך? שזה שאלה שצריך להפנות למקור, לאלוהים...זאת הדרך שלו ללמוד על עצמו, ללמד את עצמו על האלוהי שהוא, וכן להמשיך להתפתח.
"עליכם להבין שהנשמה, ממש כמו אלוהים, מתחילה כגרעין של מודעות עצמית שאינה מפותחת כלל וכלל...היא ניתקת מהשלמות ונחשפת לתפישה של פירוד..." מתוך 'ספר הסתרים' (שי טובלי) |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 10:14 19/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
בהמשך לתשובתך, אני מנסה להבין, אם בגלגול מסויים התחיל תהליך של התוודעות - "גרעין של מודעות עצמית", האם זה אומר שבגלגולים הבאים הוא ימשיך להתפתח ולהעמיק או שיתכן מצב בו "צריך להתחיל מהתחלה"... האם הנשמה מאפשרת להיזכר בקלות רבה יותר בכל פעם מחדש?
וגם - לגבי הציטוט שהזכרת - תפישת הפירוד מדברת על ההפרדה בין הגוף לנשמה או על הפרדה אחרת? תודה.. |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 15:01 20/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
הי זוהר, דייקת בתיאור שלך, לגבי כך שגרעין המודעות העצמית ממשיך להתפתח ולהעמיק- אנחנו לא מתחילים בכל פעם מאפס, אלא מדרגת המודעות אותה כבר השגנו. אפשר לומר שההתפתחות והמודעות שיש לנו כיום היא פרי של עבודה קשה של תקופות חיים רבות. זה כמו לגבי כל למידה שיש לנו; אנחנו לומדים שנה א' באוניברסיטה, על גביה ממשיכים לשנה ב' וכן הלאה, אין צורך שבכל פעם נתחיל משנה ראשונה. אפשר לחוש בכך כשאנחנו מבחינים שיש לנו ביטויים שקורים דרכנו באופן ספונטני וחסר מאמץ...אם היום את נזכרת מי את- זה יהיה זמין שם עבורך גם מחר.
בציטוט תפישת הפירוד מדברת על הפרדה מאלוהים, מהמקור, מהידיעה העמוקה ביותר לגבי מי שאנחנו. |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 7:07 25/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
שלום הילה,
אתחיל בכך שאגיד שאני לא בטוחה שזה המקום לשאול את השאלה שלי, אבל מאחר ואינני בטוחה מי כן יכול לענות עליה, אנסה בכל זאת.
קרה לי מקרה (חד פעמי) שבו התעוררתי משנת צהריים, נשארתי לשכב דקה או שתיים ובאותו זמן גיליתי שאינני זוכרת דבר על עצמי. לא את שמי, לא היכן אני, מאיפה באתי ולאן אני הולכת, תחושת תלישות מהממת. לא זכור לי שנבהלתי או משהו כזה. ורק כדקה אחר כך חזר אליי הזיכרון שלי, ה"אני" שלי.
האם התופעה הזו מוכרת לך? מה משמעותה (אם בכלל יש לה משמעות מיוחדת)
ומה אני יכולה ללמוד ממנה
תודה מראש. |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 11:22 11/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
תודה הילה על התשובה לשאלתי הקודמת, אכן התנסתי גם באחת מהתופעות האחרות שהזכרת... התחושה של חוסר יכולת לזוז, בדיוק באותה סיטואציה כאשר התעוררתי יום אחד משנתי וגיליתי שאינני מסוגלת לזוז או לפקוח את העיניים, כאילו אני כלואה בתוך הגוף הזה ש"כבה" לפתע ולא מתפקד. גם כאן העניין הסתיים בתוך מספר רגעים לא רב. בהחלט חומר למחשבה. שוב תודה.
ולשאלה אחרת שקשורה יותר בגלגול נשמות, האם , מניסיונך ודברים ששמעת מאנשים שיכלו לספר על החוויות שבין הגילגולים - האם יש לנו דרך לזהות רגעים חשובים במיוחד בחיים, כמו הרגע בו נחשפנו למקצוע שבו נעסוק, הפעם הראשונה שבה פגשנו את מי שעתיד יהיה להיות בן הזוג שלנו לגלגול זה וכו'
דאנה |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 12:24 17/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
המימד של חיים בין גלגולים הוא מופלא! ומנסיוני כל אחד נפגש איתו בצורה שונה, למרות שאני יכולה למפות מכנים משותפים. מייקל ניוטון אומנם מיפה אותו לשלבים מאד ברורים; עם מי ואיך נפגשים, "תחנות" שונות, וכן הלאה, אבל למטופלים שונים יש התנסויות שונות והן לאו דווקא על פי הספר.
אני חושבת שהכי יפה זה לבוא "טבולה ראסה", לא יודעים ופתוחים למה שמגיע...וכן אפשר להיפגש עם החלטות הנשמה, המפה שהיא שירטטה לעצמה לפני שהיא ירדה לכדור הארץ...."אני מזהירה" זה יכול להיות שונה ממה שהאישיות חושבת שנכון או בוחרת....למרות שבו-זמנית אין בחירה שהיא לא חלק מהתוכנית הגדולה...דבר מוביל לדבר שמוביל לדבר.
בפועל, השאלות שכל מטופל מנסח לפני שהוא נכנס לעולם הנשמות, אלה השאלות שעליהן הוא נענה. |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 10:34 19/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
התופעה לא לגמרי מוכרת לי, למרות שאני מכירים מקרים דומים (תחושה של היעלמות, תחושה שאי אפשר להגיב או לזוז...)לכן אגשש יחד איתך.
נראה לי שהיתה לך התנסות "במוות קטן". כל הזהות שלך התפוגגה לרגע, כל מה שאת מזהה אותו כעצמך; שמך, עברך, קריסה של זמן ומרחב. זאת נשמעת כהתנסות רבת עוצמה "בלהיות כלום", חלל, באין (בפתח)
ההשלכות של הלמידה מהתופעה הזאת יכולות להיות רבות. ישנם אנשים שמתרגלים מדיטציה שנים רק כדי לחוות קמצוץ מכך. השלכות כמו ידיעה עצמית בלתי מוגבלת מעבר לזמן ומרחב, מעבר לזהות, מעבר לתפישה.
את יכולה להפוך את מה שקרה לך לחקירה דרך שאלה: מי אני אם כל מה שאני כאני נעלם? מי נשאר? |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 14:13 12/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
| אני מזמינה לשאול, להגיב, לשוחח, להקשיב, לחקור, לדמום, להיזכר שהננו נשמות אשר מתנסות בחוויה האנושית |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 20:14 10/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
| הי הילה~בהצלחה! שיהיה בשעה טובה! תודה על הרעיון המבורך! |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 3:31 9/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
| 19:44 8/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
| 18:05 8/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
| מבטיחה להיות שותפה פעילה |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 12:30 8/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
נראה מעניין.
מוסיפה למועדפים, כדי לעקוב אחרי הנשמות פה |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 11:15 8/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
|
| 11:15 8/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
מגיעים אלי לקליניקה די הרבה אנשים שרוצים לברר את הסיבות למפגש שלהם עם בני זוגם. הם באים אלי בד"כ אחרי שנים של קשיים, מריבות וקונפליקטים- לעיתים מותשים ומיואשים, ובלי יכולת לשנות שם שום דבר או להיפרד. כמו שמטופל אמר לי היום "בעדינות": "לא להקיא ולא לבלוע"...וכך זה יכול להימשך, 10 שנים, 15 ואף 20 שנה ויותר- חיים ביחד שני בני-אדם, שכבר מזמן שכחו מה אי -פעם חיבר בינהם, ושרוצים מאד להבין את המניעים הסמויים ו'השיעורים' שיש להם ללמוד ביחד.
הסיבות יכולות להיות לעיתים מאד מפתיעות ובלתי צפויות, לא משהו שהם יכלו לזהות ברמה המודעת, או הפסיכולוגית. לעיתים הידיעה מובילה להתקרבות ותחייה מחדש של הקשר, ולעיתים להרפיה בריאה ממנו, כך שהם יכולים להמשיך הלאה שלמים ובריאים יותר.
ומה קורה אצלכם?
האם אתם יודעים מתי מפגש, הוא 'מפגש נשמתי'?
האם אתם זוכרים לאהוב ולהיות נאהבים?.....וזה יכול לקרות אפילו כשלא נמצאים בזוגיות
אשמח לשיתופים... |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 22:05 2/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
הלה, תוכלי להרחיב קצת על איך יודעים מתי מפגש הוא מפגש נשמתי?
איך מבדילים בין חיבור טוב, כימיה טובה, או רצון שזה יהיה "זה" - לבין מפגש נשמתי אמיתי?
איך מקשיבים ל"ידיעה הפנימית" בנפרד מהרצון של האגו או של המחשבה?
מעניין ומסקרן אותי לדעת...
תודה. |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 19:48 8/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
עירית יקרה, את שואלת שאלות טובות, ואני חושבת שמה שעומד בבסיסן היא השאלה- איך בכלל מקשיבים לנשמה? איך מגלים מהו קול אותנטי בתוכנו, קול שהוא "גבוה" ומדוייק יותר מרצונותיה של האישיות.
מנסיוני הדל, למדתי שזה דורש בראש ובראשונה הקשבה עמוקה וכנה, הקשבה שמעזה לפגוש את הנטיות ההישרדותיות שלנו- מעבר לפחד, סיפוק צרכים ורצונות מבחינה פסיכולוגית, מעבר לתשוקה מיידית או רגעית.
אני מאמינה שמפגש נשמתי אמיתי, שורשיו ברצון משותף להתפתח, להשתנות, ובאהבה וכמיהה משותפת לאמת, ללא פשרות. מפגש נשמתי מבקש לא רק להרגיש טוב, שזה לגיטימי, אלא גם לחצוב כלפי מי שאנחנו באמת- וזה תהליך שדורש גם אומץ להיפגש עם מי שאנחנו, ולתת לבן הזוג "לפרק" אותנו מדפוסים מוכרים.
ויש עוד דבר...שזאת אהבה עמוקה, אהבה שנותנת אמון האחד בשנייה, אהבה להקרבה (ואני ממש לא מדברת פה על קורבנות) וחברות שמושתת על ידיעה של הפוטנציאל הגבוה ביותר האחד של השני. חברות ששואפת כל הזמן שהחבר/ה שלנו יהיה "יותר" במובן המוגשם ביותר שלו. |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 20:12 10/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
מה שאת מציעה נותן לי גישה.
מכל מה שכתבת אומץ הוא מילת המפתח בשבילי, כי הוא זה שמאפשר הקשבה כנה.
|
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 11:23 11/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
|
| 19:58 10/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
| הרבה הצלחה ואני בטוח שיהיה שיתוף פעולה מדהים |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 12:12 2/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
| הרבה תודה על האמון והפירגון, שיהיו לכולנו בהצלחה ובשפע |
 |
| הוסף תגובה |
|
|
| 21:49 2/11/2009 |
 |
|
 |
 |
 |
|
|
 |
|
|
|